תל שוכה נזכר בתנ"ך כשטח הכינוס של הפלישתים לפני המפגש בין דוד וגוליית.

"וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-מַחֲנֵיהֶם, לַמִּלְחָמָה, וַיֵּאָסְפוּ, שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה; וַיַּחֲנוּ בֵּין-שׂוֹכֹה וּבֵין-עֲזֵקָה, בְּאֶפֶס דַּמִּים. וְשָׁאוּל וְאִישׁ-יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ, וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה; וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה, לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים. וּפְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל-הָהָר, מִזֶּה, וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל-הָהָר, מִזֶּה; וְהַגַּיְא, בֵּינֵיהֶם"

בשבתות בתקופת הפריחה, כביש עמק האלה נראה כמו שטח כינוס של עשרות מכוניות, של המטיילים על הגבעה, החונות לאורכו על השוליים.

ויש להם סיבה מצוינת להגיע לשם.

תורמוסים.

הם פורחים מדי שנה בסביבות פורים (סוף פברואר תחילת מרץ), בהמוני פרחים סגולים/כחולים עם כתם לבן. אפשר למצוא אותם בהרבה מקומות, אבל יש מעט מקומות בהם הם מופיעים בהמוניהם. אחד המקומות הוא יקב נטוש בגדרה. כנראה אוהבים גופרית (חומצה גופריתית משמשת לשימור יין).  התורמוסים גדולים מספיק עם זיפים לבנים שמקיפים את עליהם הבשרניים, שבצילום מול האור מייצרים קו מתאר יפהפה, וכשהם בכמויות, הם מהווים אובייקט צילום נהדר.

מול הגבעה יושב קיבוץ נתיב הל"ה, שנקרא על שמם של ל"ה לוחמי הפלמ"ח והחי"ש שהיו בדרכם לגוש עציון. היו בו לולי תרנגולות. חברת תמ"י 4 – לטיהור מים -קמה בו ונמכרה לשטראוס.

במבט לכיוון מזרח  -אי אפשר לפספס את חוות צלחות הלווין.

באופק לכיוון צפון רואים את בתי רמת שמש, מאיימים להתפשט על כל הנוף הטבעי. פרוייקט פצלי שמן תוכנן להתבצע בעמק…

כשנמצאים על הגבעה בזמן הנכון, ומתעלמים מהסביבה, אפשר להנות מהתורמוסים על רקע הפריחה הצהובה של חרדל השדה.

שביל ישראל מטפס על הגבעה, יוצא מהכביש לכיוון גוש עציון.  פרט לשביל ישראל, יש שביל לאורך הרכס, בצבע כחול בין פסים לבנים. די סמלי.