פארק קנדה, ליד הבית, עמק המעיינות.
לא מפל תירותי במיוחד שצריך לטפס אליו בעשרות מדרגות, לא משהו עצום מימדים. תפקיד הצלם כאן הוא לא לתעד את המציאות הנראית לעין, אלא ליצור מציאות צילומית משלו.

קטע מהשיר של מאיר אריאל דאווין של שיר מחאה התנגן לי כשכתבתי את הפוסט הזה, אבל שיבשתי את המילים המדויקות שלו:
"אבל המים נוזלים, המים אוזלים
המים יורדים"